האם הדרס קוד הוא עולם הולך ונעלם או בדיוק ההיפך?
כמה פשוט היה ל"בן המלך והעני", כשרצו להתחלף בחייהם. כל שנאלצו לעשות היה ללבוש זה את בגדיו של האחר – וזהו. איש לא העז לערער: לובש הסחבות הוא העני – פשוט כי הוא לובש סחבות, ואילו זה שלבוש בבגדי פאר הוא ללא ספק בן המלך, גם אם קצת קשה לו לאכול בנימוס ליד השולחן. אבל גם אם פעם, הרוב היה ברור יחסית בענייני לבוש, הרי שהיום – כמו בתחומים רבים נוספים – הגבולות מיטשטשים ואיתם ההגדרות. נדמה שככל שהעולם נעשה פלורליסטי, פוליטקלי קורקטי ושואף יותר לשוויון וקיימות, כך מצטמצמים האסור והמותר, ואת מקומם של הקודים הברורים תופס חופש הבחירה. שזה יופי, רק שראוי להתעכב כאן רגע ולתהות: האם מקום העבודה הוא המקום להגדרה עצמית באמצעות לבוש? ואם כן, היכן עובר הגבול? האם העובדה שכשאתה נכנס לחדר הישיבות כולם עוסקים בשורטס שלך במקום במה שיש לך להגיד רצויה לך? האם כל מה שתרצי שיזכרו מהמצגת שעבדת עליה קשה זה את גופך החטוב שהופיע במלוא הדרו בבגדים הדוקים שלא משאירים מקום לספק?
מדוע בחו"ל, לא משנה כמעט באיזו מדינה, יש חוקים ברורים ביותר באשר לאורך החצאית (והוא קשור לברך, גברת), מה יש ללבוש מתחת לחולצה המכופתרת (גופיה, גברים חביבים), ואפילו צבע הלק (פחות אדום) או עומס התכשיטים? שם, אגב, איש לא מעז להרים גבה. כך מתלבשים וזהו זה. למה זה הגיוני בעינינו שלא מקובל לנהל שיחת מכירות בשירים, בקללות או בריקוד אבל כשמבהירים לנו שגופייה היא לא לעניין זה פוגע לנו בחופש הביטוי?
נכון, חם כאן. נכון, כולנו אחוקים. אבל בואו, שום חופש ביטוי לא ייפגע אם הדרישה להיראות מהוגנים ומקצועיים היא זו שמתווה את הקו.
תדמית, עניין בו עוסק כל אחד מאתנו – ודאי לגבי עצמו – מושתתת לא מעט על הרושם אותו יוצרים הבגדים ואם זה מעורר במישהו בוז קל, כדאי לו לחשוב שנית. כן, גם אם ביום עבודה מצוי בישראל, רובנו עדיין נראים כמו שייראו עמיתינו מעבר לים בבראנץ' לא מחייב. אגב, על השאלה האם המעסיק יכול להכריח עובד להתלבש בצורה מסוימת / האם ניתן לאסור על לבוש כלשהו במקום העבודה או לדרוש מהעובדים להגיע בלבוש מחויט ענה בית המשפט כי מעסיק רשאי לקבוע קוד לבוש על מנת להתאים לעסק את התדמית אותה הוא מבקש ליצור. ולא, אין טעם להתחכם ולשאול מה יקרה אם הדרישה תהיה להגיע למשרד עם ביקיני.
מחפשים כמה כללי אצבע? הנה:
- אין מה להתעסק בהתאמת צבעים, מדד האופנה או עדכניות הגזרות. אבל כן, לבוש לעבודה צריך להיות מתאים לתחום העיסוק. זה בסדר גמור שבסטארט אפ שלכם מגיעים עם ג'ינס וטי שירט, אבל בגי'נס לא חייבים להיות קרעים לכל האורך נכון? נקי, מסודר ומכובד.
- השאלה במה יתעסקו היושבים מולי – במה שיש לי לומר או במה לבשתי – היא בהחלט משהו להתכוונן איתו.
- גם המראה היא נקודת מוצא חיובית: השתמשו בה. ואם פריט כלשהו עורר בכם ספק, אז אין ספק.
- תחשבו על פגישה ראשונה עם ההורים שלו/שלה. מה שלא תלבשו לשם, אל תלבשו גם לעבודה.
- לבוש מכובד, שאינו אקסטרווגנטי בשום צורה, יתקבל תמיד.
- מכירים את "ברומא התנהג כרומאי", נכון? מצוין. אז ככה. תמיד נכון להקרין תחושה של שייכות בכל מקום אליו תגיעו.
